מה הופך בית לייחודי באמת? התשובה מתחילה באופן שבו חלל נבנה סביב אובייקט
אדריכלים ומעצבי פנים כמעט תמיד חושבים במונחים של נקודת עוגן.
לא כאלמנט דקורטיבי, אלא כמרכיב שמגדיר את החלל.
במקום להתייחס לכל פריט בנפרד, הם מחפשים אובייקט אחד שסביבו תיווצר הקומפוזיציה- נקודת התייחסות שממנה מתחילה השפה כולה. זה יכול להיות שולחן קפה בעל נוכחות חומרית, יצירה שמושכת את האור באופן מסוים, או אובייקט פיסולי שמכניס ממד נוסף לחדר.
ברגע שנקודת העוגן קיימת, שאר הבחירות נעשות מדויקות יותר. המרחקים בין הפריטים, פלטת הגוונים, ואפילו האופן שבו האור נע בחלל, כולם מתחילים לפעול באותה שפה.
זו גם הסיבה שחללים מסוימים מרגישים שלמים יותר מאחרים. לא בגלל שיש בהם יותר פריטים, אלא בגלל שיש בהם מרכז ברור.
בשנים האחרונות, יותר ויותר מעצבים פונים לאובייקטים בעלי אופי מינרלי, כאלה שנראים כאילו נלקחו מהטבע, ולא יוצרו באופן תעשייתי. שולחן קפה בעל פני שטח המדמים אבן טבעית, למשל, אינו רק פריט פונקציונלי. הוא מייצר תחושת יציבות, משקל, וקשר לקרקע. החלל מתארגן סביבו באופן טבעי.
באופן דומה, סטול פיסולי או מנורת עמידה עם בסיס חומרי אינם נתפסים רק כאביזרים משלימים, אלא כאלמנטים פיסוליים שמוסיפים שכבה נוספת של עומק. הם שוברים את האחידות של קווים ישרים ומשטחים חלקים, ומכניסים ממד אורגני יותר לחלל.
גם מראה יכולה למלא תפקיד דומה. כאשר המסגרת שלה אינה רק מסגרת, אלא אובייקט בפני עצמו, עם נפח, טקסטורה ונוכחות, היא מפסיקה להיות רק פונקציונלית. היא הופכת לחלק מהקומפוזיציה.
אובייקטים כאלה אינם מתחרים בחלל. הם מעגנים אותו.
הגישה הזו משקפת שינוי רחב יותר בעולם עיצוב הפנים. פחות דגש על מילוי החלל, ויותר תשומת לב לבחירה מדויקת של פריטים. פחות שכבות של קישוט, ויותר נוכחות של חומר.
התוצאה היא חללים שמרגישים יציבים יותר, מדויקים יותר וכאלה שנשארים רלוונטיים לאורך זמן.
בסופו של דבר, הייחוד של בית נובע מאיכות הבחירות.
לעיתים, אובייקט אחד נכון - שולחן, מנורה, סטול או מראה, הוא זה שמעניק לחלל את הזהות שלו.
קולקציית אובייקטי האבן החדשה של סטודיו קליסטו נולדה מתוך אותה תפיסה בדיוק - יצירת פריטים פיסוליים שמתקיימים בין פונקציה לנוכחות. שולחן הקפה, הסטול, הכד, מנורת העמידה והמראה אינם רק אובייקטים שימושיים, אלא נקודות עוגן חומריות, שמגדירות את החלל סביבן בשקט.
